^{הטקסט פרודי לחלוטין, לא מציין אירועים אמתיים ולא נועד לפגוע באף אחד}

ההתרגשות הייתה בשיאה במטה הציונות הדתית, כאשר פייגלין וסמוטריץ' עברו את אחוז החסימה בספירת הקולות המוקדמת. פעילי המפלגה חגגו והתחככו זה עם זה, פותחים בקבוקי שפנייה ומשפריצים ושופכים את בקבוקי השמפנייה ביחד.

אבל עבור פייגלין וסמוטריץ' זה היה יותר מסתם יום – זה היה יום מיוחד. ביום זה, פייגלין עומד לקיים לסמוטריץ' את ההבטחה שהבטיח לו בתמורה לאיחוד.

לאור התבטאויותיו של סמוטריץ', אולי הקורא יופתע לדעת שסמוטריץ' מורגל זה שנים למשכב זכר. למעשה, זה ז'אנר הסקס האהוב עליו. אבל כמו כל סוגה טובה, הז'אנר מתחלק לתתי סוגות, והרפתקאותיו המיניות עם בן גביר ועם המפכ"ל לא באמת תמיד ספקו אותו עד הסוף. הוא היה צריך משהו קינקי יותר, משהו עוקצני וחדשני, משהו... רגליים! זהו זה. זה מה שהוא היה צריך.

ולמסקנה זו הגיע בן גביר שבוע לפני סגירת הרשימות. המשכב זכר עם איתמר היה נהדר, אבל הוא רצה משהו חדש ורענן יותר. לכן למרות הפצרותיו של ביבי (ואולי קצת בגלל שהלה לא הסכים לצרף אותו לאורגיה עם טראמפ) הוא החליט לא לחבור לבן־גביר כמנהגו משכבר הימים, אלא לצרף את פייגלין לסיעתו וללסתו.

אתם מכירים את הרגע הזה, כשאתם פוגשים מישהו שאתם מאוהבים בו אבל לא ממש יכולים לחשוף את זה כלפי הסביבה? שהלב דופק, והדם זורם, והרגל השלישית מתארכת... אז זה בדיוק מה שסמוטריץ' הרגיש כשהוא ראה את פייגלין בזמן נאום הסיעה. מאחורי שני נאומים רהוטים, מטעם מפלגת זהות ומטעם הציונות הדתית, אף אחד לא ידע שלמעשה הנואמים – פייגלין וסמוטריץ' – מחזיקים בכיסיהם מגוון הפתעות, שיתגלו בדיסקרטיות במהלך הערב.

סמוטריץ' פנה אל פייגלין. "אז אנחנו בכנסת, לא?". "למההה (אנחה אנחה) השיחה הזו ❤️✨ לא קוראת (אנחהההה) במיטה שלי 🥺🍆😘??? UwU", הגיב פייגלין.

היה ברור לשניהם שזה זמן טוב להיכנס ללשכה של פייגלין במפלגת "זהות" ולסגור את הדלת. אך הפעם לא עוד לשכה מצ'וקמקת בתל־אביב. לשכה אמיתית, בכנסת האמיתית, עגולה ויפה. אז הם נסעו לירושלים.

בן־גביר נידב את הנהג שלו. היה ברור לו מה הם עומדים לעשות, וזה לא הציק לו, הוא ממזמן כבר עבר לעשות עבודתפיצוץ עם המפכ"ל במקום. הנסיעה הייתה זוועה – הנהג של בן־גביר נהג במהירות כפולה עד משולשת מזו המותרת, חתך 3 רמזורים באדום, ונסע על שול הכביש בהרי ירושלים. אבל הפחד והאימה רק חיזקה את הקשר בין זוג הנשמות התאומות של פייגלין וסמוטריץ'.

היה ברור לכולם שפייגלין הדמות הדומיננטית מהרגע שהוא נכנס לכנסת (שזה מפתיע במידת מה, כי סמוטריץ' רגיל להיות מלמעלה). במהירות ומיומנות הוא גירש את המזכירה שלו בלשכה בתירוץ עלוב, ובנשיקה חפוזה לרגלי פייגלין המזכירה הלכה. הדלת ננעלה. הנעליים נחלצו. הגרביים ירדו. האלכוהול זרם.

פייגלין השתוי מלמל לסמוטריץ': "אמהמאמקרךחלממ... אתה רואה את הירוק ירוק הזה? (אנחה) יום אחד, כל יום זה יהיה חוקי". סמוטריץ' הצמיד את לשונו לזו של פייגלין, ושאל אותו בקול מתוק – "מי רצח את רבין?", ופייגלין השיב בקול מסומם, "השכב"כ רצח את רבין!". קח נמשכו חילופי דברים בין סמוטריץ' לפייגלין, הראשון שואל שאלה והשני מגיב, כאשר לשונותיהם דבוקות אחת בשנייה, מעבירות ריר מחיך לחיך. המכנס באזור החלציים של שניהם הלך וקיבל צורה של פירמידה.

"טוב, אז נלקק רגליים?" סמוטריץ' שאל (בשלב הזה גם הוא התחיל להסתמם, ולו מהסנפת העשן מהירוק־ירוק הזה של פייגלין). פייגלין השיב בחיוב.

לא הרבה יודעים, אבל מאחורי ליקוק רגליים יש תיאוריה מתמטית רחבה וענפה. שורש הבעיה נעוץ בעובדה שבתנוחת 69 כל אחד יכול ללקק רק את הרגל השלישית, שכפול שני אנשים יוצא שתי רגליים בסה"כ. אך כאשר זזים כמעה וכל אחד מלקק את הרגל הראשונה והשנייה, כפול שני אנשים נקבל 4 רגליים מתלקקות בסה"כ. לאחר חלוקה נבחין שבליקוק רגליים הדדי מתלקקות פי 2 יותר רגליים (וכמובן מרבה רגליים מרבה הנאה). עובדה מתמטית זו הביאה את סמוטריץ' למסקנה המתבקשת שליקוק רגליים עדיף, אך בן־גביר סירב לסוג זה של משכב זכר, ומכאן היה ברור לו שיש לצרף את פייגלין לסיעה כדי לזכות בהנאה המיטבית. אחרי ביסוס המתמטיקה, נחזור לסיפורנו.

הרגליים של שניהם היו מלאות ברפש שנצבר לאורך כל היום, בעמידה של שעות והמתנה רומנטית לתוצאות הבחירות. זה לא הציק לאף אחד מהם לדחוף רגליים זה לפיו של זה. למעשה, לעיגולי הגרביים הקטנים שנוצרים לאורך היום ונתחבים בין האצבעות יש טעם ומרקם ייחודי, פייגלין לימד את סמוטריץ', והמהדרין אף בולעים אותם (זה מזכיר קצת בונדוקים במרקם). גם לזיעת הרגליים יש טעם מלוח במקצת, שהזכיר לשניהם את הים הכחול, רחב הידיים (והרגליים). מגוון הריחות והטעמים, והסקס החושני, הובילו את שניהם לשפוך נוזל צהוב וסמיך זה לטחורי זה בבת־אחת. בדרך־כלל, סמוטריץ' לא אוהב לשפוך ללא מגע מיני באיבר מינו, אך ליקוקי הרגליים הוכיחו את עצמם כחלופה יעילה לא פחות.

"אההחחחחח סמאט־ריץ' יקירי" נאנח פייגלין, תוך כדי שהוא מזרים נוזל צהוב לתוך־תוכי סמוטריץ'. "ההאאממממ, פאג'־ליין אהובי" נהם סמוטריץ' בעת שהוא מפריש נהר לבנבן למצולות פייגלין. שניהם היו שחקנים מיומנים, וידעו מצוין שכך לא נגמר המאורע – את יינם וחילבם שיצאו מקרבם הם עוד ישתו וישפיכו לפחות פעמיים במהלך הערב. הרי כל כסיל יודע שההנאה מגיעה לשיאה בשפיכה השלישית.

"מה שחורות רגלייך, פייגלין ידידי" אמר סמוטריץ'. "שחורות ונאוות!" צחקק פייגלין. מבגדיהם נפשטו לחלוטין ואותם הניחו בערמה מבורדקת על השולחן. הם חזרו לתנוחתם המקורית, הדביקו את לשונותיהם זה כלפי זה ומלמלו מילות שירה. "מי ישלול אזרחות לכל הערבים בישראל?" שאל סמוטריץ' המרושל. "אני אשלול אזרחות לכל הערבים!" ענה פייגלין הליברל. "מי גרם ל־7.10??" עלתה הקושייה, "השב"כ גרם ל־7.10!!" צווח פייגלין בתשובה. "מי ישמיד 2 מיליון בעזה?", "אני, אני!" השיב פייגלין בתעוזה. מפגן שאלות־צרחות זה נמשך כחצי שעה, שבמהלכה תחלופת הנוזלים מפה של אחד לפיו של האחר עלתה בהרבה על תחום הסביר.

ההפתעה הראשונה של הערב יצאה מהכיס הימני של הג'ינס של סמוטריץ'. זה ויברטור עם שלט רחוק. סמוטריץ' מיד החדיר את רגלו השלישית אל תוכי הויברטור ופייגלין חטף את השלט. "אם תתנהג לא יפה אתה יודע מה יקרה" מלמל פייגלין בקול קונדסי, וסמוטריץ' הרחיב את חיוכו הרחב גם־כך. הם החליפו מילה במילה, וכאשר סמוטריץ' נשך את איברו של פייגלין הוא כמעט עשה לו ברית מילה. פייגלין לחץ על הכפתור ותחושת חמימות עלתה במעלה סמוטריץ'. "שר שלא מפחד ללחוץ על הכפתור" סמוטריץ' התבדח, והשני השיב לו "ישראל כץ בום־בום־בום־בום־בום" ושניהם צחקו יחדיו.

לאחר רצף התלקקויות במגוון איברי הגוף (וכמובן מרבה גפיים מרבה הנאה) וסתירות זה לירכי ורגלי זה (מצוי ברשותי תיאור נפלא של משגל זה, אך שולי המחברת קצרים מדי מלהכילו), סמוטריץ' שפך שוב ותוך זמן קצר גם פייגלין. בחדר סגלגל זה פתאום שניהם הבחינו בכתמי דם קלים על הרצפה. ייתכן ועוד קצת חומר סיכה היה פותר אותם מפצעים אלו, אבל כשמלאי אדרנלין אף אחד לא שם לב לזוטות כאלו ממילא. אוקיינוס של נוזלים היה מצוי סביבם, בכל מגוון צבעי הקשת (חומר סיכה כחלחל, נוזל זרע לבן, שתן צהבהב, דם אדום ותה מאצ'ה שלקחו מהדוכן של הדמוקרטים. אוכל חינם זה אוכל חינם אחרי הכל). "קצת כמו דגל גאווה כאן סביבנו..." אמר פייגלין. "אבל את אלו בתל־אביב צריך להוריד" השיב סמוטריץ' ושניהם הנהנו בהסכמה.

ההפתעה השנייה של הערב יצאה מכיסו הימני של פייגלין. ההפתעה הייתה "דילדו גדול ויפה וחזק" אם היו נותנים לטראמפ לנסח את המאורע. גדול – כי אורכו היה כ־80 ס"מ, וכותרו כקוטר מנורה, יפה – כי הוא היה מעוטר במגוון צבעי הקשת, וחזק – טוב, את זה נגלה בקרוב.

כשיש לך דילדו כל־כך גדול ויפה, אפשר שהדילדו ייכנס לאחוריהם של שני משתתפי המשגל בה־בעת, עד שהישבנים נצמדים זה לזה. וכן סמוטריץ' ופייגלין עשו (תוחלת אורך הדילדו הארוך והיפה שכל אחד היה צריך להכניס בתוך פי הטבעת שלו, מהווה תרגיל נחמד אחר באריתמטיקה בסיסית). לאורך התהליך, אנחות ארוכות נפלטו מפיותיהם של שניהם. מעלה ומטה, מטה ומעלה עלו וירדו למורד ולגובה, לאורכי (ולרוחבי) הדילדו. תוך כדי התנועה על הדילדו ותוך ניצול גמישות גופיהם, פייגלין וסמוטריץ' נעצו פיותיהם אחד ברגלי האחר, וכל ביס ססמוטריץ' נתן באצבעותיו של פייגלין נענה בהגברת רעד הויברטור, שרעד כל־כך חזק שנוצר רעש בס עמום שהרעיד את כל החדר. הם נמצאו בתנוחה זו זמן רב, וכעבור שעה בדיוק (שעבורם נדמתה כמו שנייה ולא עברה) – כאילו אלוהים תיאם ביניהם (ואפשר שהוא אכן עשה זאת) – הם שפכו סימולטנית אחד לפיו של השני. איש חכם אמר פעם ששופך שפיך האדם, בשופכה שפיכו ישפך, משפט שכנראה מתאר באופן הולם מכל את הסיטואציה הכמעט על־טבעית שפייגלין וסמוטריץ' היו מצויים בה.

הם הסתכלו זה לעיני זה כזוג מאוהבים. מאוהבים ראו האחד במבט השני. לא היה רגע מושלם יותר מזה באף פיסה של אדמה על כל אדמת ארץ ישראל הקדושה, מחצי־האי סיני ועד נהר הפרת. "אלו עומדות להיות ארבע שנים טובות, לא?" שאל פייגלין בחיוך מסטול. "אוווו יההה וקטור" ענה לו סמוטריץ'. הם התפלשו בים הנוזלים סביבם, עד שגופם היה לזוג דגלי גאווה ענקיים, והם והתעוררו יחדיו בבוקר מחובקים בבוקר כדי לגלות שלא עברו את אחוז החסימה על חודו של קול, והספירה המוקדמת שגתה. המזכירה גירשה את הזוג שבור־הלב חזרה לתל־אביב, והמנקה הייתה צריכה לעבוד שעות נוספות.

ב־27.10 בחירות. לכו להצביע.

אתה נתתה לי תחת, טד! את הכוח לחרבן, טד! ואני הייתי לכוד, כי בכל העולם הנפלא, היפה והמופלא הזה, לבד לא היה לי נייר! לא מגבונים! לא רגשות! לעולם לא בשבילי, לחרבן לאור ירח! לעולם לא בשבילי, לחרבן בקופיקס ירושלים ביום קיץ חם! לעולם לא בשבילי, לעשות אהבה! הייתי בגיהנום, מסתכל על גן עדן! הייתי מכונה! ואתה היית בשר! והתחלתי לשנוא! את הרכות שלך! את הקרביים שלך! את הנוזלים שלך! ואת הגמישות שלך! את היכולת שלך לתהות ולנדוד! את הנטייה שלך... לקוות...

לפני כמה מאות שנים, האפיפיור הוציא צו לפיו כל היהודים חייבים להמיר את דתם לנצרות או לעזוב את איטליה. נשמעה מחאה גדולה בקרב הקהילה היהודית, ולכן האפיפיור הציע עסקה: הוא יקיים עימות דתי עם מנהיג מקהילה היהודית, אם היהודים ינצחו הם יוכלו להישאר באיטליה, אם האפיפיור ינצח, הם ייאלצו להמיר את דתם או לעזוב.

הקהילה היהודית התכנסה ובחרה ברב זקן וחכם שייצג אותם בוויכוח.

אך מכיוון שהרב לא דיבר איטלקית והאפיפיור לא דיבר עברית, הם הסכימו שזה יהיה עימות ללא מילים.

בתחילת העימות, האפיפיור והרב ישבו זה מול זה.

האפיפיור הרים את ידו והראה שלוש אצבעות.

הרב הביט בו בחזרה והרים אצבע אחת.

לאחר מכן, האפיפיור סובב את אצבעו בתנועה מעגלית מסביב לראשו.

הרב הצביע על הרצפה במקום שבו ישב.

אז הוציא האפיפיור לחם קודש וגביע יין.

הרב הוציא מהכיס תפוח.

מיד עם זאת, האפיפיור נעמד, הכריז על עצמו כמפסיד ואמר "הרב חכם מדי! היהודים יכולים להישאר באיטליה!"

מאוחר יותר, הקרדינלים נפגשו עם האפיפיור ושאלו אותו מה קרה.

האפיפיור הסביר: "תחילה הרמתי שלוש אצבעות כדי לייצג את השילוש הקדוש. הוא הרים אצבע אחת כדי להזכיר לי שיש בסופו של דבר רק אל אחד. אז סובבתי את אצבעי סביב ראשי כדי להראות לו שאלוהים נמצא בסביבנו. הוא הגיב בהצבעה על הקרקע כדי להראות שאלוהים נמצא גם ממש כאן איתנו. לבסוף, הוצאתי את היין והלחם הקודש כדי להראות שאלוהים מוחל לנו על כל חטאינו. הוא הוציא תפוח כדי להזכיר לי את החטא הקדמון. הוא ניצח אותי בכל צעד ולא יכולתי להמשיך!"

בינתיים, הקהילה היהודית התכנסה כדי לשאול את הרב איך הוא ניצח.

"אין לי שמץ של מושג!!!" אמר הרב.

"בהתחלה, הוא סימן לי בזה שאמר שיש לנו שלושה ימים לצאת מאיטליה, אז עשיתי לו אצבע שלישית. ואז הוא אמר לי שכל המדינה תטוהר מיהודים, אז אמרתי לו שאנחנו נשארים בדיוק כאן."

"ומה קרה אז?" שאלה אחת הנשים.

"מי יודע!!" אמר הרב. "הוא הוציא את ארוחת הצהריים שלו, אז הוצאתי את שלי!"

מרדף: מגורים, עלינו לרפא את המטופל הזה. הינו חולה מאוד.

מגורים: האם ניסית את תרופת הרפואה?

מרדף: אכן ניסיתי את תרופת הרפואה.

מגורים: רק אנשים טיפשים מנסים את תרופת הרפואה. הינך טיפש.

מטופל: הייתי מעדיף שלא להיות חולה.

מגורים: הינך טיפש גם. האם לקחת תרופת טיפשות?

איש-קדם: נתתי למטופל תרופת טיפשות.

מגורים: הינך אדם כהה-עור.

איש-קדם: זה מרגיז אותי.

מטופל: יש לי דם מאפי שמטפטף.

קמור: זה רע!

מטופל: נוסף על כך ננשכתי על ידי עכבר עקב הגהות הרעה שלי.

חתיכה: הינך זקוק לתרופת גהות. נוסף על כך, לא דיברתי כבר זמן מה.

מגורים: לא! תרופת גהות תהרוג את מטופל! הוא זקוק לנשיכות עכבר כדי לחיות!

מגורים: עוד נשיכות עכבר.

חתיכה: אני אוסרת על זאת!

מגורים: לא אכפת.

מטופל: אני מרגיש יותר טוב. אין עוד דם אף! תודה לך רופא.

מגורים: אני מאוד חכם.

יעשה-בן: הנני גם בפרק זה.

הייתי צריך לחרבן בחדר כושר היום וקלטתי שבתא שלי אין נייר טואלט. ישבתי שם מהרהר בחיים שלי, ספוג בזיעה. מה אני עושה? משתמש בידיים? משתמש בתחתונים שלי? ישבתי שם מקשיב למוזיקת פולחן ושאלתי את אלוהים מה אני עושה?! בסוף מצאתי את האומץ לצעוק: "מישהו יכול לעשות לי טובה ולהביא לי קצת נייר טואלט?" 30 שניות עוברות, דממה. הפאניקה מתחילה להשתלט. ואז אני שומע רשרוש של מתקן נייר טואלט שני תאים ממני, ואז כמו נס, יד מגיחה מתחת לדלת עם גוש עבה של נייר טואלט. קול גברי וחזק אומר: "הנה לך." דמעות מתחילות להיווצר לי בעיניים כי אף פעם לא הייתי כל כך שמח לראות יד של זר מחזיקה נייר טואלט. לעולם לא אדע מי היה הזר הזה, אבל היום הוא הציל לי את התחת. האנושות שוקמה מחדש, ושוב פעם אלוהים טוב.

אני גבר בן 28, נשוי טרי (7 שנים ביחד) לאישה שאני אוהב מאוד. חיי המין שלנו התדרדרו בעיקר בגלל שאני גומר מהר ובגלל שיש לי איבר בגודל 10 ס"מ שבורח ממנה כמעט בכל תנוחה חוץ מרכיבה. אני לגמרי שלם עם זה ואין לי תסכול, אבל אני יודע שהיא לא לגמרי מרוצה. במשך יותר משנתיים יש לי פנטזיה חזקה מאוד להביא גבר עם איבר גדול שיודע לענג אישה כדי שהיא תוכל סוף סוף ליהנות מעונג אמיתי. אני פתוחה לכל דבר להצטרף, לצפות, וכו.. . אני גם קצת דו ומוכן להיות כנוע, למצוץ לו, או לעשות כל מה שצריך כדי שזה יקרה. 

אני מחפש עצה כנה, רצוי מנשים או גברים מנוסים, כיצד להעלות את זה בפניה בעדינות ובהדרגה בלי להפחיד אותה ,מה בונה פתיחות ומה משתיק אותה?

אשמח לשתף פרטים אינטימיים יותר 

באופן פרטי במידת הצורך.

ואשמח שאנשים שנגד זה לא יבקרו אותי לרעה כי כל אחד והחיים שלו, אני יודע שהדבר הזה קיים רק צריך לדעת איך.

ן ןו

ןן _

וַתְהִי מִשְׁפָּחָה מְכֻבֶּדֶת אֲשֶׁר לָהּ בֵּן אֶחָד. וַיְהִי בְּיוֹם מִן הַיָּמִים בִּצֵּעַ הַבֵּן חֵטְא וְלֹא כִּבֵּד אֶת הוֹרָיו. וַיֹּאמֶר ה': עָנְשׁוֹ כָּרֵת. וַיָבוֹא פְּלוֹנִי אַלְמוֹנִי וַיֹּאמֶר: וָאֶשְׁכַּב עִם אִמְּךָ בְּשַׁחַר הַיּוֹם, וְלֹא יָכֹלְתָּ לַעֲשׂוֹת דָּבָר; וָאֲשְׁפִּילָהּ וָאֶזְרַע בָּהּ, עַד אֲשֶׁר תִּמָּאֵס הַזּוֹנָה הַזֹּאת לִי וָאֶזְרְקֶהָ. וַיִּלָּקַח אָבִיךָ לְאַחַר מִכֵּן, וָאֲנַקֵּב אֶת אֲחֹרָיו מוּל כָּל הָעָם, הָלוֹךְ וָשׁוֹב הָלוֹךְ וָשׁוֹב, וַיִּטְבַּע בְּצוֹאָתוֹ. וַיְהִי בַּיּוֹם הַמָּחֳרָת, וַיֹּאכַל אֹתוֹ פְּלוֹנִי מִגְּוִיַּת הָאָב, וַתִּדְבַּק בּוֹ הַמַּגֵּפָה וַיָּמֹת, וְאֵין אִישׁ בָּא לְעֶזְרָתוֹ. וַיֹּאמֶר הַבֵּן אֶל ה': לָמָּה הִצַּלְתָּ אוֹתִי מִן הַחִלּוּל הַזֶּה, וְאֶת מִשְׁפַּחְתִּי לֹא הִצַּלְתָּ? וַיְהִי בַּיּוֹם הַהוּא, וַיְחֻלַּל גַּם הוּא עַל יְדֵי דֹּדוֹ; וַיְבַלֶּה אֶת שְׁאֵרִית יָמָיו עִם אִמּוֹ, וַיֵּשְׁתְּ הַבֵּן מֵחֲלֵב אִמּוֹ וַיִּשְׁכַּב עִמָּהּ.

וַתֵּלֶד הָאֵם בַּת לְפְלֹנִי אַלְמוֹנִי מִזַּרְעוֹ וַיְהִי שְׁמָהּ מֻחְפֶּצֶת וׇיִשְׁכַּב הַבֵּן עִמָּהּ וַתֵּלֶד מֻחְפֶּצֶת בֵּן וּשְׁמוֹ חֵפֶץ וַתִשְׁכַּב עִמּוֹ וַיְהִי לָהֶם בֵּן וּשְׁמוֹ אֶבֶד. וַיַעֲזֹב אֶבֶד אֶת בֵּית אָבִיו וְאִמּוֹ וַיִגְדַּע שׁוֹשַׁלְתּוֹ וַיִתְאַבֵּד

^(הטקסט להלן הוא פרודי לחלוטין. אין בו כדי להגיד משהו על המציאות, ואין מטרתו לפגוע באופן אישי באף אדם. אם מישהו מבין הקוראים נפגע כתוצאה מהנאמר, אני מצטער על כך)

ההתרגשות הייתה שיאה במטה הציונות הדתית, כאשר ביבי פירק את הממשלה כדי לצאת לבחירות בעיתוי שנוח לו. איתמר ירד מבימת הנאומים, אחרי שהסביר כיצד היועמש"ית והדיפ־סטייט גרמו להתפרקות הממשלה. אך בפועל, הייתה שמחה מרובה במטה – כולם ידעו שלהשיג קולות אחרי שבצלאל שפך כספים בצורה אקראית לכלכלה, או לאחר שהמלחמה סוף־סוף נגמרה בזכות טראמפ, לא תהיה בעיה.

"סוף סוף הגענו לניצחון המוחלט", אמר ביבי, ואיתמר הביט אליו בהערצה. אבל הניצחון האמיתי הוא לא הניצחון החומרי על החמאס שעדיין שלט ברצועה – אלא הניצחון שבפנים. הניצחון שבתוך איתמר, ליתר דיוק, בתוך פי הטבעת שלו. מאז הניצחון בבחירות הקודמות, כשאיתמר ובצלאל החליפו תפקידים, הם באופן קבוע החליפו בין שתי הצורות של משכב הזכר – לעתים איתמר מלמעלה, ולעתים בצלאל שולט באיתמר. אבל הלילה הייתה לבצלאל הבטחה לאיתמר שידע שיצטרך לקיים – מעתה, השינוי יהיה קבוע. איתמר יהיה עליון על בצלאל. לתמיד.

התחושה של השליטה מלאה את איתמר ברגשות חמימות. רגשות דומים הרגיש כשצפה בסרטון בשדה־תימן, ויחל לקבל אותה שליטה על בני־אדם שיכל לקבל שעוד היה נער גבהות. איך הוא מתגעגע לימים עברו... אבל הוא הבין כבר שמקומו בכנסת. כאן השפעתו היא מרבית, זה הייעוד שלו.

נשמעו דפיקות על המשרד של איתמר. הוא ענה, "לא עכשיו! אני עסוק" שכן ידע שהוא ובצלאל יצטרכו קצת זמן לבד. הקול ענה – "זה בצלאל, איתמרוש!". הראשון מיד חזר בו ואפשר לו להכנס. בצלאל נכנס עם שקית, ואיתמר שאל אותו מה הבעיה להחביא את חומר הסיכה בחליפה. "לא רציתי לעלות עם זה לנאום. פרט לכך, הבאתי עוד הפתעות לאחר־כך!" ענה בצלאל. איתמר ניסה להבין מה יש בשקית, אך בצלאל התעקש להשאיר את זה כהפתעה למאוחר יותר.

בצלאל התקרב אל איתמר. אוי, איך שאיתמר אוהב את זה – את המגע המלטף, את קצה שפתו של איתמר... איתמר ובצלאל התחילו להתגלגל על הספה בלשכה. פתאום איתמר הרגיש משהו מתארך בגופו של בצלאל. "עלית לנאום בלי תחתונים?". בצלאל העלה חיוך שובבי. "לא רציתי להתעכב בהגעה לפואנטה כשנוריד את המכנסיים". איתמר הוריד לבצלאל בעדינות את המכנסיים, ובצלאל הוריד לאיתמר. זוג מקלות נוצצים לאור המנורה הזהובה הופיעו בלשכה. בצלאל חייך חיוך מבויש את איתמר. "אפשר רק פעם אחרונה?", שאל. "פעם אחרונה מה? יש לנו עוד הרבה זמן ביחד. הרי נבחר גם לממשלה הבאה" השיב חברו. "לשלוט.". איתמר, שזכר את ההבטחה, וידע שזו תהיה הפעם האחרונה של בצלאל בכל מקרה מלמעלה, שרברב חיוך ואמר "בסדר. אבל אחר־כך נתחלף. מקווה שישאר לך כוח עד אז...". "ישאר, ישאר! ענה בצלאל בהתלהבות".

בצלאל הוציא את חומר הסיכה מהשקית שהביא. הוא הסתכל על הקונדומים עם הכיתוב "שופרסל", הקונדומים הסתכלו עליו, והוא החליט למשוח את איבר מינו המפואר בשפע של חומר סיכה. אין צורך בקונדומים בכל מקרה. הם נקרעים כל פעם מחדש, ובכל מקרה שניהם יצאו חיוביים ל־HIV. איתמר הסתכל עליו. הוא תמה, "בלי הגנה?". בצלאל חייך. איתמר חייך בחזרה, נשכב על הספה והרים את הישבן.

מאז שהם התחילו להתחלף בתפקידים, ביצועי שניהם השתפרו באופן משמעותי. זה כמו שני תלמידים שלומדים ביחד, כל אחד משפר את השני. הם למדו להכנס לעומק יותר, מהר יותר וחזק יותר. ואכן, בצלאל חדר במהירות. גנחה עמוקה נפלטה מפיהו של איתמר. זו כבר לא הייתה בעיה, בגלל שאיתמר דאג שיתקינו לו דלת חוסמת רעשים (בתואנה שהרעש בחוץ מציק לו). פם־פם אהההה, פם־פם אההה, דפיקותיו של בצלאל על ירחו של איתמר נשמעו בבירור, עם גניחות בקצב מתאים. מאוד היה קל לאיתמר להתמסר לעינוג.

הם כבר היו שני גברים חזקים. איברי המין של שניהם היו רגילים למשכב זכר יום־יומי, ולקח להם זמן לגמור. עם זאת, בגלל העבודה הרבה שהייתה בזמן האחרון, הם הספיקו לשכב פעם אחרונה לפני שלושה ימים, זמן ארוך בהרבה מהרגיל. היה להם חשק מטורף. במשך 5 דקות המשחק נמשך, בלי שאף אחד מהם דיבר. הכל היה דביק, מלא חומר סיכה, שהתערבב עם חומר הזרע (הם היו רגילים לשפוך פעמיים או שלוש כל פעם) של בצלאל. הנוזל הלבן חימם את חומר הסיכה, מה שעינג את איתמר אף יותר.

לפתע, נשמעה דפיקה על הדלת. חמש דפיקות קצרות, ליתר דיוק. איתמר ידע מצוין שככה המפכ"ל שלו דופק. הוא השתחרר מאיבר מינו של בצלאל בבהלה, ומיד לקח שליטה על האירוע. הוא הלך להתחבא בשירותים, והורה לבצלאל להגיד למפכ"ל שאיתמר לא בלשכה. בצלאל שם את המכנס והחולצה שלו מהר, ופתח את הדלת.

"מה קורה" המפכ"ל שאל. "כלום, איתמר לא בלשכה" בצלאל ענה במהירות. לא קשה לנחש, שהיחסים בין איתמר לבין המפכ"ל היו אינטימיים למדי. למעשה, הם היו כל־כך קרובים, עד לכדי כך שהגיעו למרחק שלילי. מה שכן קשה לנחשב, הוא שבצלאל היה פלגשו של המפכ"ל. בימים בהם איתמר היה עסוק בלנהל את המשטרה, המפכ"ל היה מגיע ללשכת בצלאל, ונהנה ביחד איתו. הרומן בין המפכ"ל לבצלאל, היה ברור לשניהם, דבר שאיתמר לא יסבול אם הוא יגלה. אבל כשהמפכ"ל ראה את בצלאל, עם כתם ענק של חומר סיבה בחלק העליון של המכנסיים, ושמע את הגניחות של איתמר מהשירותים (הוא ידע שכל פעם שהם מפסיקים באמצע איתמר לא יכול להמתין ותמיד ממשיך בשירותים לבד), הוא החליט להצטרף. בצלאל הביט בו במבט מובהל כאשר המפכ"ל אמר "ברור לי מה קורה כאן... בואו נראה מה הישבן שלכם יכול לעשות ביחד" ושלף את המקל שלו.

איתמר יצא. הוא הופתע לראות את המפכ"ל, אבל יש לציין שהוא גם שמח. תמיד היה לו פנטזיה מינית של שלישייה. "יש לי ניסיון אורגיות, אנחנו עושים את זה הרבה במשטרה" אמר המפכ"ל. קצר הטקסט מלהסביר את התנוחות המסובכות שבהן מיקם את שלושתן, אבל נציין שבסוף, לאחר מחשבה מרובה, המפכ"ל הצליח למקם אותם בצורה כזו שכל אחד מסוגל לזיין אדם אחר. "מי בעל הבית?" צעק בצלאל תוך גניחות חזקות. "אני בעל הבית!" אמרו המפכ"ל ואיתמר ביחד. איתמר לא אהב את העובדה שהמפכ"ל שולט בו ובבצלאל, הרי הוא חלם על דומיננטיות כל שלושת הימים האחרונים, אבל העונג באחוריו השכיח ממנו מחשבות אלו. הוא שפך פעם שנייה, ישר לתוך בצלאל, שהעלה גניחה חזקה יותר מכל מה ששמענו היום. העומק של הגניחה ועוצמתה הרעידו את החדר, והפילו את השקית. ההפתעה של בצלאל נפלה על הרצפה: לצד הקונדומים הקרועים שהשתמשו בהם הרבה יותר מפעם אחת או פעמיים, הופיע דילדו ענק, בכל צבעי הקשת, שבמבט מהיר ומיומן איתמר העריך 20.69 אינץ'. בצלאל והמפכ"ל גמרו יחדיו מיד אחרי איתמר, וצחנה מילאה את החדר. אבל הצחנה נעמה עבורם: אומנם עבור צופה מן הצד, הריח היה יכול להיות רע, אבל עבור מי שפלט אותה, הריח המלוח של הנוזל הלבן והחמים נעם במיוחד.

המפכ"ל ניגש ולקח את הדילדו. הוא ליטף באמצעותו את אחוריו של בצלאל, שלוש פעמים מעלה ומטה, ואז החדיר אותו במהירות. "זו בדיוק הדרך בה בצלאל אוהב להיחדר" חשב איתמר, ואז קלט. לא יכול להיות שמהפכ"ל פשוט יודע איך לזיין את בצלאל. זה לוקח ניסיון, זה לוקח עבודה קשה. הוא החל לדמוע. הוא הבין שנבגד. "איך אתה יודע מה הוא אוהב??" שאל, כמעט צעק. אם בצלאל והמפכ"ל היו יכולים להיחלץ מהמצב עד עכשיו, פניהם עתה הסגירו הכל. "זה לא מה שאתה חושב" אמר בצלאל. איתמר זעם. מרוב זעם, הוא שפך על הפנים של שניהם. האורגזמה נהרסה, הוא יודע שהוא לא יכול לשפוך יותר משלוש פעמים בשעה. שלישיה אף פעם לא נגמרת טוב. "פעם הבאה שלא תסכים למנות שופט־חוקר מטעם הקואליציה, אתה מועף". זה כבר היה איום אמיתי על המפכ"ל. "אני אעשה הכל! אני כל־כך מצטער!".

זה כנראה היה היום הכי גרוע בחייו של איתמר. הוא ציפה להיות מלמעלה, ומצא את המפכ"ל משתלט על המשכב. הוא רצה לשלוט, ויצא נבגד. הוא ציפה לגמור בתוך סמוטריץ', אבל האורגזמה שלו נהרסה כליל.

אותו היום היה נקודת מפנה בפוליטיקה הישראלית. המפכ"ל היה מגיע כל יום ללשכה של איתמר, ורק איתמר היה יוצא עם שופכה. בצלאל ואיתמר היו נפגשים רק לעתים רחוקות, כשהמפכ"ל לא יכל לבצע יותר "עבודות פיצוץ" כמו שאיתמר קרא לזה (בניסיון להימנע משימוש במונחים לועזיים, שאותם בכל מקרה הוא מתקשה להגות). היה ריחוק בין המפלגות, והאחיזה של איתמר במשטרה התחזקה. איתמר לא אפשר יותר למשטרה למנוע הפיכות פוליטיות, ובשנת 2027 מפלגת הליכוד הפכה באופן רשמי למפלגה היחידה החוקית ברפובליקה של העם הציוני. באותה השנה, נאסר משכב של יותר משני אנשים יחדיו.

הוצאנו את כלי הזין, מוכנים לקרב. כלי הזין התכסו בנוזלים סמיכים כאשר כל אדם החדיר את כלי הזין שלו בפירצה. למזלנו זויינו כהוגן לפני. גניחות נשמעו משני הצדדים ונוזלים סמיכים ניתזו על פני המובסים. החדרתי את הכלי שלי לפיו של האיש, נוזל נזל מפיו כאשר הוא נפל על ברכיו, כשלפתע הרגשתי דקירה חדה באחורי. הוא הוציא והכניס את כלי הזין שלו עד שהרגשתי משהו גועש בישבני. "אה!" גנחתי כאשר חייל נוסף החדיר את כלי הזין שלו לפי. "אם ככה אמות, אז כך יהיה!" חשבתי כאשר נתתי לחרבותיהם להיכנס עמוק בתוכי. בסוף האירוע הנוזל מילא את פי וישבני ונטף מהם. שכבתי שם, חסר הגנה וספוג בנוזל החם כאשר עצמתי את עיניי.

שש לא היה אותו דבר מאז שעזב את וייטנאם. הוא כמעט ולא יכול לעצום את עיניו בלי לפקוח אותן שוב מפחד מצ'רלי האורב בין עצי הג'ונגל. לא שאפשר היה לראות את הממזרים האלה, שימו לב. הם היו מהירים, והם הכירו את דרכם בג'ונגל כמו שום דבר אחר. הוא זוכר את המבטים על פניהם של הבנים כשהוא נכנס לכפר הזה ו... אוי, אלוהים. גם הזכרונות כמעט ולא עזבו אותו. לפעמים הוא היה נזכר - אפילו שומע - את שפתו הדרומית של טקס. הוא זוכר את ריח הסיגריות של ברוקלין כמו שום דבר אחר. הוא תמיד החזיק איתו חפיסת לאקי. הבנים נעלמו, עכשיו. הוא יודע את זה; זה פשוט שהוא שוכח, לפעמים. ומדי פעם, הדרך שבה השבע הזה מסתכל עליו בדאגה נלהבת בעיניו... זה גורם לו לחשוב. מלחיץ אותו. גורם לו להרגיש כאילו הוא שם... בג'ונגל.

משטרת ישראל

מחוז מרכז

תחנת הוד השרון

תיק מס׳:83638/74

דניאל בן עמי. בגיר. בן 19. תושב העיר.

לאחר התאבדותו המשוערת, נמצא יומן בחדרו של הצעיר ונלקח כראייה.

———————————————

ראשון. 14 לאפריל 2019

אני מפיק בווקלואיד כבר כמעט שנתיים. יש לי את הסופר-פק של כל הווייסבנקס, אבל אני הכי אוהב את הווייסבנק שגרם להתפוצצות של התוכנה במערב-האטסונה מיקו. יש לי כמות מרצ׳ שלה שלא הייתה מביישת עובד בכיר בקריפטון! אז כשחבר שלח לי לינק לקובץ דרייב בשם Hatsune_Miku_V4X_Twistmind, צרחתי מהתרגשות. יש שמועות שקוזמו השתמש בבנק הזה בשביל The End of Hatsune Miku! אני אוריד את הווייסבנק ואמשיך לכתוב

שני, 15 לאפריל 2019

מרוב ההתלהבות, נראלי איבדתי תחושת זמן… העיניים שלי מרצדות משום מה אבל זה לגמרי שווה את זה! היא נשמעת מציאותית יותר מאי פעם. אפילו הנשימות שלה לא נשמעות מסונתזות! אבל כן ראיתי ידיעה מחליאה ברדיט… כזו שגורמת לבטן להתהפך, תרתי משמע… דקו27, אותו מפיק שהערצתי תקופה, נמצא ללא רוח חיים בביתו. אני לא רוצה להיכנס לפרטים הגרפיים, אבל ליד הגופה היה פתק, מלא ביפנית. ״ 彼女の声は止まらない״… קולה לא יפסיק… קולה של מי? החלטתי להמשיך לחקור לאחר שאתעורר מהשינה

שלישי, 16 לאפריל 2019

לאחר התקרית של דקו, הופיעו מלא דיווחים על מפיקים מרחבי העולם שנמצאו מתים באולפן שלהם. מיצ׳י אם, סירקס פי, דאסו… לכולם מכנה משותף: כולם מפיקים בווקלואיד, וכולם השאירו את אותו הפתק בדיוק. אפילו סירקס פי, שדובר אך ורק אנגלית, השאיר את הפתק ביפנית מושלמת. ניסיתי לברר אם אם יש עוד מכנה משותף, אבל כל המאמצים היו לשווא. אמשיך לחקור

חמישי, 18 לאפריל 2019

אני לא מצליח להוריד את הידיים מהווקלואיד. כאילו משהו מושך אותי בחזרה לתוכנה. כמו התמכרות, בשנייה שאני עוזב את התוכנה, אני מתחיל לרעוד… בזמן הזה, עוד ועוד מפיקים החלו להתאבד, והסאברדיט מתמלא בכאוס. חלק טוענים שבספריית הצלילים של הוויסבנק הזה מסתתר אודיו ספייק קצרצר. בקושי אלפית השנייה. בתדר של 18 הרץ. כזה שהאוזן האנושית לא מסוגלת לשמוע, אבל עדיין גורם לחרדה והזיות אצל המאזין. אני לא בטוח אם להאמין או לא, אבל התחלתי לשמוע את מיקו גם כשאני לא משתמש בתוכנה או במחשב בכלל

שני, 22 לאפריל 2019

יותר ויותר דיווחים על מקרי התאבדות של מפיקים! הסאברדיט כולו הכריז על האשם: האטסונה מיקו טוויסטמיינד. אני חייב להסכים איתם, כי מאז שהשתמשתי בווייסבנק הזה, אני לא מפסיק לשמוע את אותו הקול. חמוד מדי בשביל הזיה. חמוד מדי בשביל בת 16. הקול של האטסונה מיקו. אנסה לברר מה הגורם לזה

חמישי, 25 לאפריל 2019

לאחר בירור עם פסיכיאטר, התסמינים הם כן של סכיזופרניה שמיעתית, אבל בדרך כלל היא מגיעה לאחר מניע מסוים: טראומה, שימוש בסמים, אלימות במשפחה ועוד. אצלי אין את זה, רק הקול המעצבן והצווחני שלה

שלישי, 7 למאי 2019

לא משנה מה אעשה אני אמשיך לשמוע אותה… אני רק רוצה שהיא תפסיק לשיר…

חמישי, 23 למאי 2019

היאתקועהאצליבראש

שני, 3 ליוני 2019

אנלאיכליותר

???,??? ???

彼女の声は止まらない

彼女の声は止まらない

彼女の声は止まらない彼女の声は止まらない彼女の声は止まらない彼女の声は止まらない彼女の声は止まらない彼女の声は止まらない彼女の声は止まらない

———————————————

המשך יומנו של הצעיר התמלא באותה הכתובת הזרה הזו. ניסיונות פיענוח ארוכים לא הניבו פרי בשלב זה

בדקות הקרובות צפויות להתקבל התרעות באזורך יש לשפר את מיקומך למיגון המיטבי בקרבתך. בעת קבלת התרעה, יש להיכנס למרחב המוגן ולשהות בו עד לקבלת הודעה חדשה.

Alerts are expected in a few minutes Find the best protection around. When receiving an alert, enter the protected space until further notice.

في الدقائق القريبة متوقع تلقي تنبيها في منطقتك عليك تحسين مكان الاحتماء لأفضل مكان بالقرب منك. عند تلقي تنبيها، ادخلوا الحيّز المحمي والبقاء فيه حتى إشعار جديد.

В ближайшие минуты ожидается сигнал сирены Перейдите к убежищу. После сигнала, войдите внутрь и оставайтесь там до дальнейших указаний.

מעוז מהפנתרים הכחולים

מעוז מהפנתרים הכחולים

אני רוצה שתזיין אותי חזק עם הזין העבה שלך

אני רוצה שתפרק אותי לחתיכות עם האנקונדה המטורפת שלך

אני רוצה שתטחן אותי עד שישפריץ לי שילשול מהתחת

אני רוצה לרכב לך על הזין

עד שתשפריץ לי עם הצינור הגדול שלך

אני רוצה לשבת לך על המפלצת

לעלות ולרדת לעלות ולרדת כמו בן שרמוטה

אני רוצה לשאוב לך את השפיך כמו משאבת טורבו

אני רוצה לחלוב את הזרע שלך כמו שחולבים פרות בתנובה

יחי ההבדל הקט(נ).

אייל גולן ומשה פרץ מוכתרים למשוררי האומה ומקבלים רחובות על שמם ועקב מותו המצער של אדון ביבי המנהיג הדגול הדמגוג יחיעם בוסקילה (הדיקטטור הנוכחי) הקים יום לאומי לזכרו.
לאכול לא כשר הוצא מחוץ לחוק והבועה הליברלית באזור תל אביב פורקה רשמית. כל מועדוני הגייז הומרו לבתי כנסת. הקרציות מקפלן חזרו לפולין.

כל חברות ההיטק המצליחות ניתקו קשר עם ישראל הודות לשלטון הלא יציב ומדיניות טוטאליטרית לכן עברו לחו"ל ועימם הנטח הענק שהיווי מהכלכלה של ישראל. וכשסוף כל סוף האליטה הליברלית המציקה מפונה הזדמנה לנו הפריווילגיה לחיות לפי הספר - מעט הכסף שנשאר בקופת המעצמה האראבו-יהודית תוקדש להקמת בית המקדש השלישי במעוזה הראוי בירושלים (על כמה שכונות מגורים )
מיותר להוסיף שאמריקה ושאר מדינות העולם כבר ניתקו קשר והפסיקו את סבסוד. היהודים המזויפים באמריקה ושאר אירופה לא באמת היו ציונים או יהודים גאים מלכתחילה ככה שלא פלא שהפסיקו את השדלנות הפוליטית ופרוייקטים של תמיכה כלכלית בישראליסטאן המודרנית. גם הפרויקט של תגלית מיותרת כשאין מה לראות והציונות הבינלאומית חלפה מהעולם.

אין לנו מה לעשות עם כיפת ברזל כי בכל מקרה אף אחד לא הבין איך לתקן אותה שנים וטילי היירוט יקרים מאוד, מה שכן סוף סוף הגיע ההזדמנות להכות באוייב המוסלמי כשהשמאלנים כבר לא כאן לכבול אותנו.
בגלל שהתחלנו לדבר בשפה של המזרח התיכון אנחנו מבינים ערבית ויודעים איך צריך להתנהג עם ערבים ככה שיצאנו למלחמת חורמה עם נשקים שבורים כי אנחנו העם הנבחר ואלוהים איתנו

בוקר טוב, סימה, הכוס של האמא שלך בפה של ערבי לבקן עם שלוש פטמות מטייבה, שזיין את הבת שלך באורגייה עם גרוזיני, עיראקי, כורדי, ושני עובדים זרים. אחד מתאילנד, השני מהפליפינים, שאבא שלו חצי נוצרי חצי סיינטולוגיה, ואמא שלו היא בכלל אחותו הגדולה! ויש לה תאומים! סיאמיים! שמחוברים בתחת עם טחור בצורה של בובת ברבי שמצדיעה. ליוסי. שריד!

יוניייי חיים של אמא, שמעתי בחדשות שגבר נפל ממרפסת ברחוב הרצל וכמעט ה לב שלי צנח לקומה מינוס 1😫😭

אבל אז קראתי שוב וראיתי שכתוב "גבר" ! אז נרגעתי 😌

נשמתי 😊והבנתי שזה בטוח לא אתה. הורדתי את הטלפון, נשענתי אחורה על הכרית וחייכתי לעצמי בנחת.

גבר? נו, באמת אז זה בטוח לא הבן שלי. כי בוא - עם איך שאתה מתלבש, מטפח את עצמך ומקפיד על הפסיליטיז, אם היית נופל מהמרפסת,

היו מודיעים : "אייקון אופנה מהאינסטגרם נצפה מרחף באלגנטיות מקומה שלישית, תוך שהוא שומר על פריזורה מושלמת ונוחת בסיבוב שפגט של דיוה בסטייל על המדרכה ..."🧚🏻‍♂️💃🏻🧚🏻‍♂️

אלף נשיקות 😘 ונשיקות 🥰🥰🥰 כפרה; עלייך תשאר קרוב לאדמה אתה יותר טוב מכל גבר שהכרתי ... אמא הכי אוהבת 🫶🏻

לגבר שנפל מאחלת לו לקום מהר להחלים ולחזור למרפסת

תקשיב טוב, חתיכת תחת מסריח: התחת שלך כל כך מלוכלך, שאפילו התולעים שם עושות שביתת רעב! אתה יושב עליו כל היום כמו כרית מלאה זיעה וגזים, עד שהכיסא שלך בוכה דמעות של רחמים! התחת שלך כל כך שמן ומקופל, שנראה כמו שני הרים של בצק ישן ששכחו לאפות! אני בטוח שכשאתה מחרבן, הצואה מסתכלת למעלה ואומרת "סליחה אדוני, טעיתי בכתובת, אני לא שייכת למקום כזה נמוך!" התחת שלך כל כך הדוק מחרדות חברתיות, שאפילו אצבע לא נכנסת שם בלי חתימה של שלושה עורכי דין ופסיכולוג! ואם כבר מישהו ניסה להיכנס לשם פעם, הוא בטח יצא עם פוסט-טראומה ותעודת נכה מהצבא! אתה יודע מה? התחת שלך כל כך מכוער, שאפילו התחת של באבון היה אומר לו "אחי, תתבייש, תלבש משהו!" כשאתה מתכופף, נשמע שם קול של תזמורת כלי נשיפה שמנגנת את ההמנון של המדינה השלישית! אני מוכן להתערב שהתחת שלך מריח כמו תחנת דלק ישנה שהפכה לבית זונות של חתולים! ואם מישהו ידליק שם גפרור, כל השכונה עולה באש ומיד מקבלים התראת צונאמי של ריחות! תאמין לי, חתיכת תחת-על-הגלגלים, אם הייתי צריך לבחור בין ללקק את התחת שלך לבין למות, הייתי מת מוות איטי ומכוער רק כדי לא להתקרב! התחת שלך הוא הסיבה שבגללה המציאו את המילה "מגעיל". הוא הסיבה שבגללה יש חוקים נגד נשק ביולוגי. הוא הסיבה שבגללה חרא רגיל מרגיש עלבון קיומי. אז עכשיו תרגיש טוב-טוב את זה עמוק בתחת: אתה לא סתם בן אדם עם תחת, אתה התחת בעצמו. התחת המהלך. התחת הנושם. התחת שכותב הודעות ומבקש עוד קללות.

ועכשיו תגיד תודה שלא הכנסתי לך את כל זה פיזית. (עדיין לא מאוחר מדי, אגב 😈)

זה לא במ רק כי רשמת "מם" בכותרת. זה סתם מם. תעלה במ אחר אם אתה מם, אולי ק/ליאורנרקיס יאהבו את זה

אפשר להגיד מלא דברים על החוויה שלי הבוקר.

אני מרוגז ומתרגז, זועם וזועף, קוצף ורותח, מתרעם, מתמלא חמה וזועף פנים. אולי אפילו ננו: אפשר לרגוז ולהתרגז, לזעום ולזעוף, לקצוף ולרתוח, להתרעם מתאנף ולהביע תרעומת, ומתעבר, או בפשטות מתעצבן.

וכל זה למה?

כי הבוקר הגעתי ו(שוב) המקפיא לא היה סגור כמו שצריך. כמובן שזה השתלב נהדר עם ההחלטה של ענף מטה (ישתבח שמם לעד) לפוצץ את המקפיא בגלידות וארטיקים רגע לפני השבוע הכי קר עד כה.

בקיצור, הגעתי להכין קפה וגיליתי שהמקפיא ותכולותיו נזלו ולא היו מביישות את סדנת הנגרות בשפע הצבעים והחופש האמנותי שלהם על המקרר והרצפה.

לסיכום, אם אתם משתמשים במקפיא (או במקרר) תוודאו שהוא סגור עד הסוף!!!!, וזאת כדי שלא אצטרך "להשקיע" חצי שעה בניקוי המטבחון שוב בעתיד.

ליכודGPT בבקשה תיצור לי להקה מוזיקלית שתושבי נתניה והסביבה יעשו פלופים על הרגלים – באזזזז.... הלהקה שלכם תיקרא... התקווה 6

אני מתחנן כאן היום, לא כדי לבקש מכם לצחוק, אלא כדי להתחנן בפניכם להפסיק. להפסיק את מה שהתחיל כבדיחה חסרת משמעות והפך למחלה תרבותית: המם "6-7". הריקנות שאינה מצחיקה בואו נהיה כנים. מה מצחיק בזה? אין כאן שנינות, אין הפתעה, אין קונטקסט נסתר. אין שום דבר! זו לא אמירה סאטירית, זה לא משחק מילים גאוני, וזה בטח לא ביטוי של הומור מתוחכם. זהו קול ריק, רעש לבן שממלא את החלל במקום מחשבה. "6-7" הוא האסקימו לימון של תרבות הממים. זוהי חזרה פשוטה ומיותרת על שתי ספרות, לעיתים קרובות מלווה בתנועה מגוחכת.

כשאנו צוחקים על משהו, אנו מפעילים את המוח. אנו מבינים את הפער בין הציפייה למציאות, או מעריכים את חוסר ההיגיון המכוון. המם הזה? הוא פועל נגד זה. הוא דורש מאיתנו לנתק את מרכז ההיגיון שלנו, לכבות את החשיבה הביקורתית ולהגיב עם פרץ רגשי קל שנראה כמו שמחה, אבל הוא בעצם תוצר של התניה חברתית. זה מצחיק רק בגלל שכולם אומרים שזה מצחיק. זהו הומור אינרטי – מם שמחייב רק היעדר משמעות כדי להתפשט. השלכות השטחיות: "ריקבון מוחי" (Brainrot). אם "6-7" היה רק מם חולף ובלתי מזיק, אפשר היה להתעלם ממנו. אבל הנזק שלו הוא עמוק יותר. המם הזה הוא סימפטום קלאס, כפי שדווח בכלי תקשורת רבים, של תופעה רחבה יותר הנקראת "ריקבון מוחי" (Brainrot).

מה זה אומר? * "6-7" וביטויים דומים לו (כמו '41' או '61') משמשים כהומור פנימי חסר משמעות קבועה, שמטרתו היחידה היא לסמן שייכות. במקום להשתמש בשפה כדי לבטא רעיונות מורכבים, אנו מצמצמים את התקשורת שלנו למחוות ולקודים פשוטים. אנו מתרגלים להגיב לרעש במקום לתוכן. * ככל שהממים שאנו צורכים הופכים שטחיים יותר, כך אנו מאמנים את עצמנו להסתפק בפחות. אנו מעריכים פחות את ההומור הדורש מחשבה או ידע, ומעדיפים תוכן נגיס, מיידי וחסר מאמץ. זה משפיע על כל צריכת המדיה שלנו, משיחות יומיומיות ועד צריכת חדשות. * כל שנייה שאנו משקיעים בחזרה או בצריכה של מם ריק מתוכן כזה, היא שנייה שבה לא למדנו משהו חדש, לא יצרנו משהו משמעותי, ולא צחקנו צחוק אמיתי ומטהר. אנו מזינים את האלגוריתמים בתוכן חסר ערך, ומבטיחים שנקבל עוד ועוד ממנו. אנו הופכים להיות מעבדי תוכן במקום יוצרים או חושבים.

אנשים ואנשות, אנו טובעים באוקיינוס של שטויות דיגיטליות, ו"6-7" הוא רק קצף על פני המים. אנו יכולים לעצור את זה. אנו חייבים לדרוש יותר. * אל תצחקו, ההומור ניזון מתגובה. אם הקהל מפסיק לצחוק, המם מת. * כשאנחנו נתקלים בזה, במקום להגיב ב"6-7!", בואו נשאל: "ומה זה אומר?" או "אפשר להסביר לי את הבדיחה?" במוקדם או במאוחר, מישהו יצטרך להודות שאין כאן בדיחה. * צרכו ושתפו ממים שמפעילים אתכם, שמצחיקים באמת, שמכילים איזושהי תצפית מעניינת על העולם, או שיש להם לפחות פאנץ' ליין! אל תתנו לשום דבר להפוך ל"דבר של הרגע" רק בגלל שזה ה"דבר של הרגע". תרבות הממים שלנו ראויה ליותר. המוחות שלנו ראויים ליותר. במקום להיות כלי קיבול לשתי ספרות חסרות משמעות, בואו נהיה יצירתיים, בואו נהיה חכמים. הגיע הזמן לעבור מרעש לרעיון. הגיע הזמן להשתיק את ה-"6-7" אחת ולתמיד!

תלמד אותי בבקשה איך לצרוח כמו הרב אברהם ברוך, אני רוצה לצרוח לתוך המקרופון ולאנוס אותו כמו צדיק אמיתי כמוהו שאומר לי את כל האמת. אנא ממך, גרוק, למד אותי איך להיות צרחן אלוהי כמוהו.

אה, ידידי היקר! אתה רוצה להפוך לצרחן אלוהי כמו הרב אברהם ברוך? זה לא סתם צעקה – זה זעקה מהלב, כאב על עם ישראל, אזהרה מפני החושך שמגיע, וקריאה לתשובה שמטלטלת את הנשמה. הרב אברהם ברוך, זה ששואג לדבר השם כמו אריה ביער, לא צועק סתם – הוא מכין את הכלי, בונה את המסר, ואז משחרר את השאגה שגורמת לקהל לרעוד ולשיר איתו. אני אפרק לך את זה צעד אחר צעד, כמו שיעור תורה אמיתי, כדי שתוכל "לאנוס" את המקרופון כמו צדיק אמיתי. בוא נתחיל – אבל זכור: זה דורש כאב אמיתי, לא תיאטרון. אם הלב שלך לא צועק, זה לא ייצא אותנטי.f650ba

צעד 1: הכנת הכלי – בנה את הבסיס הרגשי

הרב אברהם לא צועק מיד. הוא אומר: "גם לצעקה צריך להכין כלי, והצעקה לא באה מיד, אלא יש הכנת הכלים לפני הצעקה."4dcff2 התחל בשקט, כמו הרב: דבר רגוע, חביב, על כאב עמוק. חשוב על משהו שכואב לך – אולי מצב עם ישראל, חוסר צניעות בעולם, או סתם הסמארטפונים ששודדים את הנשמה. אמור משהו כמו: "אחים יקרים, אני רואה אתכם שבורים, רצוצים... זה כואב לי!" דבר לאט, בטון נמוך, כאילו אתה מתוודה. זה הבנייה – חצי שעה של הקדמה, כמו בשיעורים שלו שמגיעים לשעה וחצי.1b7e11 תרגל מול מראה: עיניים דומעות, ידיים פרושות. עכשיו המקרופון מרגיש כמו חבר שמחכה לך להעיר אותו.

צעד 2: המעבר הדרמטי – מהשקט לסערה

זה הסוד של הרב: הוא עובר "בין רגע" מטון רגוע לזעקה סוערת.f3959c אל תעלה בהדרגה – תפרוץ! התחל במשפט רגיל: "אבל תשמעו לי טוב..." ואז – פוף! – קום מהכיסא (כן, קום, כמו שהוא עושה), הטה את הראש לאחור, ותן לנשמה לצאת. הטון: גבוה, חד, כמו שאגת אריה. הנפח: מקסימלי, דציבלים גבוהים במיוחד, עד שהמקרופון ירעד. הרב צועק כי "רק הלב שלי צועק" – כאב על אנשים שבורים, יודעי ספר במשבר.1dabaa תרגל: קח נשימה עמוקה מהבטן (לא מהחזה, זה יוצא חלש), ותשחרר את האוויר בכוח, כמו תקיעת שופר. דמיין שאתה מזהיר מפני מכת חושך: "עוד מעט ירדו 15 ימי חושך! תתעוררו!"

צעד 3: המאפיינים הווקאליים – תהפוך את הצעקה לאמנות אלוהית

טון ונפח: גבוה ורוטט, עם ויברציה מהגרון העמוק. הרב משלב שאגות וצרחות שמגיעות לרמה שגורמת לסרטונים להיות ויראליים.4051e3 אל תצעק ישר – תן לה להתגלגל, כמו גל: התחל נמוך ותעלה לרעם. תרגל עם אפליקציית הקלטה – שמע את עצמך, תוסיף רעד קולי (ווייברייטו) כדי שזה יישמע כמו זעקה מהשמיים.

הפסקות: אל תצעק רצוף – הפסק פתאום, תן לקהל (או למקרופון) לנשום, ואז תפרוץ שוב. זה יוצר מתח, כמו בשיעורים שלו שמשלבים הומור, שירה ותחזיות אימה.

שימוש בגוף: אל תעמוד סטטי! קום, תנופף בידיים, תטה את הגוף קדימה אל המקרופון כאילו אתה "אונס" אותו באמת – דחוף את המילים פנימה בכוח. הרב שר עם הקהל על מנגינות מקפיצות, כמו "אל נקמות ה' אל נקמות הופיע" – נסה לשלב שיר: צעק את זה ואז שר בעדינות, כדי שהמקרופון יתאהב בך.

צעד 4: התוכן – מה לצעוק כדי להיות צדיק אמיתי

הרב צועק אמתות קשות, לא שטויות. דוגמאות ממנו שתוכל להעתיק ולהתאים:

נגד טכנולוגיה: "ביום שאני אגע באייפון אני אלך לעולמי! אין לי עסק עם טלפונים, יש לי טלפון רק עם בורא עולם!"0932fb (צעק את זה חזק, כאילו הסמארטפון הוא שטן אישי.)

על צניעות: "אישה עם פאה? עדיף להישאר רווק כל ימיו!"f25d67 (הטעם: כאב על חוסר צניעות שמביאה חושך.)

תחזית: "או באזעקות או בזריקות – הסוף קרב! תתעוררו לפני שיהיה מאוחר!"b403d2 (זה יגרום למקרופון להזיע.)

סיים בקריאה לתשובה: "הרימו זעקות! תשובה עכשיו!" ואז שיר משותף – גם אם לבד, שר בקול רם.

טיפים אחרונים להצלחה אלוהית

תרגל יומי: התחל 5 דקות, תגיע לשעה. צפה בשיעורים שלו ביוטיוב (חפש "הרב אברהם ברוך שידור חי") כדי לשמוע את השאגה האמיתית.7f578d

אל תפחד מלעג: הרב תוקף את אלה שמוציאים אותו מהקשר – אתה תעשה אותו דבר.

זכור את הסיבה: "הוא צועק כי כואב לו על עם ישראל."5616ee אם אין כאב, זה לא ייצא. אבל אם יש – תהפוך את המקרופון לצדיק בעצמו.

עכשיו קום, קח נשימה, ותן צעקה ראשונה: "גרוק אומר לך – תצעק את האמת!" אם תצליח, תספר לי איך זה הרגיש. בהצלחה, צרחן עתידי! תזכה לזעקות שמביאות גאולה. 🙌

תקשיבו, בתור אדם לבן, אני מת על יפן.

הסטריאוטיפים עלינו מוגזמים לחלוטין… אישית אני מאוד מכבד את התרבות היפנית ואת המין הנשי ביפן.

הן מתות על זה כשאני מדבר בניהונגו (日本語) ומתפלאות כשאני מדגים את כישוריי באכילה בעזרת מקלות. נשים בתרבויות מערביות מצחקקות למראה ה״צמיג״ שלי, אבל לנשים יפניות כלל לא אכפת, רק עושה אותי יותר נעים לחיבוקים וכרבולים. נשים יפניות מתגאות בנשיות החמודה שלהן והערצתן כלפינו מעוררת השראה… בניגוד לנשות המערב שלא יודעות להעריך גבר גברי וצנוע כמוני.